הצטרפותו של ניצן לקרן מרתון היא מהלך משמעותי בשוק הנדל״ן המקומי, בעיקר משום שהיא מחברת בין ניסיון ציבורי רחב מאוד במנגנוני התכנון בישראל לבין פעילות השקעתית-יזמית בתחום השבחת הנכסים. ניצן נחשב לאורך השנים לאחד מאנשי המקצוע המשפיעים במערכת התכנון, עם היכרות עמוקה עם ועדות התכנון, חסמים רגולטוריים, מדיניות דיור ותהליכים עירוניים מורכבים.

במהלך הקריירה הציבורית שלו כיהן ניצן בין היתר כיו״ר הוותמ״ל, כסגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר בתחומי הדיור והמקרקעין, ובהמשך כיו״ר הוועדה המחוזית תל אביב – אחד התפקידים הרגישים והמשפיעים ביותר במערכת התכנון באזורי הביקוש. כעת הוא עובר לזירה הפרטית, וצפוי לקחת חלק בגיבוש החלטות ההשקעה של קרן מרתון.

קרן מרתון, שהוקמה בידי מוטי קירשנבאום, יובל גייער ואיתמר גירון, מתמחה בהשבחת נדל״ן בישראל. הקרן פועלת בעסקאות בעלות פוטנציאל תכנוני, משפטי ועסקי, תוך זיהוי נכסים שבהם ניתן ליצור ערך ארוך טווח באמצעות קידום תכנון, שינוי ייעוד, הסרת חסמים והשבחה. הקרן גייסה 425 מיליון שקל, ובשנים האחרונות רכשה נדל״ן בהיקף מצטבר של כמיליארד שקל.

בין המהלכים הבולטים המזוהים עם פעילות הקרן נמצא מתחם דלקול בלוד, כחלק מתוכנית לוד דרום ב׳, הכוללת פינוי מפעל והקמת שכונת מגורים חדשה בהיקף של כ-1,500 יחידות דיור, לצד מסחר ותעסוקה. פרויקט נוסף הוא מגדל אורדע ברמת גן, שבמסגרתו קודמה תוכנית למגדל בן 38 קומות בעירוב שימושים, עם 206 דירות, שטחי תעסוקה ומסחר, בסמוך לבניין העירייה ולכיכר רמב״ם.

שני הפרויקטים הללו מדגימים את סוג הפעילות שבו מתמקדת מרתון: איתור נכסים מורכבים, לעיתים כאלה שדורשים פתרונות תכנוניים וסביבתיים, עבודה מול רשויות וגורמי תכנון, והפיכתם למהלכי נדל״ן בעלי ערך משמעותי. זה בדיוק המקום שבו הניסיון של ניצן עשוי להפוך לנכס עבור הקרן.

הצטרפותו של ניצן מגיעה בתקופה שבה שוק הנדל״ן הישראלי נמצא תחת לחץ כפול: מצד אחד ביקוש גבוה לקרקעות ולמגורים באזורי ביקוש, ומצד שני חסמים תכנוניים, רגולטוריים ומימוניים שמקשים על קידום פרויקטים. עבור קרן שמתמחה בהשבחה, הבנה עמוקה של מנגנוני התכנון והיכולת לזהות היתכנות מוקדמת הן יתרון אסטרטגי.

המהלך של מרתון אינו רק מינוי נוסף לוועדת השקעות. הוא מסמן את הרצון של הקרן לחזק את שדרת ההובלה שלה באנשי מקצוע שמכירים היטב את נקודות המפגש בין מדיניות ציבורית, תכנון עירוני ויצירת ערך נדל״ני.

עבור ניצן, זהו מעבר טבעי אך מסקרן: ממי שישב בצד הציבורי של שולחן קבלת ההחלטות, אל מי שייקח חלק בניתוח עסקאות ובהערכת פוטנציאל השבחה בשוק הפרטי. עבור מרתון, מדובר בחיזוק משמעותי של היכולת לבחון עסקאות מורכבות, להבין את עומק הסיכונים התכנוניים ולזהות הזדמנויות שהשוק הרחב לא תמיד יודע לפענח בזמן.

The post אחרי הוותמ״ל והמחוזית: ערן ניצן עובר למגזר הפרטי ומצטרף לקרן מרתון appeared first on בילדאין.

הנתון המשמעותי ביותר אינו מספר הפרויקטים שאושרו – אלא אלו שלא מתקדמים.
מדובר בעשרות ומאות מתחמים שבהם קיימת תכנית סטטוטורית, לעיתים גם הסכמות דיירים, אך בפועל אין היתכנות כלכלית שמאפשרת יציאה לביצוע.

נקודת השבר – המעבר מסביבה של כסף זול למציאות של ריבית גבוהה

עד לפני כשנתיים, סביבת הריבית האפסית אפשרה ליזמים לבלוע סיכונים. מימון זול, ציפייה לעליית מחירים ויכולת למכור מראש חלק מהדירות – יצרו מודל שמסוגל לשאת גם פרויקטים גבוליים.

המציאות הזו השתנתה.

עליית הריבית הובילה לעלייה חדה בעלויות המימון, ובמקביל – להאטה בקצב המכירות. התוצאה היא פגיעה ישירה בתזרים, שהוא הבסיס לכל פרויקט פינוי-בינוי.

יוסי, שמאי מקרקעין המעורב בליווי פרויקטים מסביר כי ״פרויקט שפעם היה נסגר על רווח יזמי של 18%-20%, היום יורד לעיתים ל־10% ואף פחות. ברמות כאלה – יזמים פשוט לא נכנסים״.

הפער בין תכנון לביצוע הולך ומתרחב

אחת הבעיות המרכזיות שנוצרו היא פער הולך וגדל בין המערכת התכנונית לבין המציאות הכלכלית.

הרשויות ממשיכות לאשר תכניות, לעיתים תוך הגדלת זכויות בנייה כדי לשפר כדאיות, אך בפועל – השוק לא תמיד יודע לתרגם את זה לפרויקט בר-ביצוע.

בפריפריה, התופעה חריפה במיוחד: מחירי המכירה אינם מאפשרים כיסוי מלא של העלויות, גם לאחר הגדלת הצפיפות.

שינוי מדיניות – מעבר למתחמים גדולים

במקביל, המדינה מקדמת מעבר מפרויקטים נקודתיים למתחמי פינוי-בינוי רחבים, מתוך תפיסה שזהו המנוע המרכזי לייצור היצע משמעותי.

אלא שהמעבר הזה מייצר מורכבות נוספת:

• ריבוי בעלי זכויות
• צורך בתיאום בין בניינים שונים
• הליכים תכנוניים ארוכים יותר
• תלות גבוהה יותר בהחלטות רשות מקומית

ובמילים פשוטות: סיכון גבוה יותר לכל הצדדים.

הדיירים – בין ציפייה לשחיקה

עבור בעלי הדירות, מדובר בתהליך שמתארך מעבר לכל תחזית ריאלית.

השלב שבין חתימות ראשוניות לבין היתר בנייה הפך בשנים האחרונות לארוך במיוחד, ולעיתים נמשך 6–10 שנים ואף יותר. במהלך הזמן הזה משתנים תנאי השוק, מוחלפים יזמים ולעיתים אף נפתחות מחדש הסכמות שכבר הושגו.

עו”ד אבי מלכה המלווה דיירים בפרויקטים במרכז מציין כי ״הבעיה המרכזית היא ניהול ציפיות. דיירים נכנסים לתהליך מתוך הנחה שזה עניין של כמה שנים, ולא מבינים שהם נכנסים לפרויקט ארוך ומורכב מאוד״.

היזמים משנים אסטרטגיה

השינוי בשוק כבר ניכר גם בהתנהלות היזמים עצמם.

יותר חברות:

• מצמצמות כניסה לפרויקטים חדשים
• מתמקדות רק באזורים עם ביקוש גבוה
• בוחנות מחדש הסכמים קיימים
• דורשות התאמות בתכנון כדי לשפר רווחיות

התוצאה היא סלקטיביות גבוהה בהרבה – ופחות פרויקטים שמתקדמים בפועל.

הכדאיות לקבלן – ובדרום הפער גדול עוד יותר

הנקודה שרבים מהדיירים לא תמיד רואים היא שהפרויקט צריך להיות כדאי גם לקבלן או ליזם. פינוי-בינוי אינו מענק ציבורי, אלא עסקה כלכלית מורכבת שבה היזם נדרש לממן פינוי דיירים, שכירות חלופית, הריסה, תכנון, היטלים, מימון בנקאי ובנייה חדשה – עוד לפני שמכר את כל הדירות החדשות.

במרכז הארץ, מחירי המכירה הגבוהים מאפשרים לעיתים לספוג חלק מהסיכונים האלה. בדרום, לעומת זאת, הפער מורכב הרבה יותר. בערים שבהן מחיר הדירה החדשה נמוך משמעותית לעומת אזורי הביקוש, אותו פרויקט צריך להתמודד כמעט עם אותן עלויות בנייה, מימון ותכנון – אבל עם הכנסות נמוכות יותר ממכירת הדירות.

המשמעות היא שבדרום נדרש יחס גבוה יותר של דירות חדשות מול דירות קיימות כדי להפוך את הפרויקט לכדאי. כלומר, על כל דירה ישנה שמפנים, היזם צריך לקבל מספיק זכויות לבניית כמה דירות חדשות שיממנו את כל המהלך. כאשר הרשות המקומית או מוסדות התכנון מגבילים את הגובה, הצפיפות או היקף הזכויות, הפרויקט עלול להפוך ללא כלכלי גם אם הוא נכון תכנונית וחברתי.

זו אחת הסיבות לכך שדווקא באזורים שבהם הצורך במיגון, חידוש תשתיות ושדרוג שכונות ותיקות הוא גדול במיוחד – הפינוי-בינוי מתקשה להתקדם. מבחינת הדיירים זו הזדמנות לחיים בדירה חדשה ובטוחה יותר, אבל מבחינת הקבלן זו עסקה שחייבת לעמוד במספרים. אם אין רווח יזמי סביר, אין ליווי בנקאי, ואם אין ליווי בנקאי – אין פרויקט.

במובן הזה, הדרום מציף את הכשל הגדול של ההתחדשות העירונית בישראל: המדינה מבקשת להשתמש בפינוי-בינוי ככלי חברתי ותכנוני, אבל משאירה את המימוש שלו כמעט כולו על כתפי הכדאיות העסקית של היזם. כאשר השוק חזק – המודל עובד. כאשר המחירים נמוכים יותר והסיכון גבוה יותר – הוא נתקע.

הכדאיות לקבלן – ובדרום הפער גדול עוד יותר

הנקודה שרבים מהדיירים לא תמיד רואים היא שהפרויקט צריך להיות כדאי גם לקבלן או ליזם. פינוי-בינוי אינו מענק ציבורי, אלא עסקה כלכלית מורכבת שבה היזם נדרש לממן פינוי דיירים, שכירות חלופית, הריסה, תכנון, היטלים, מימון בנקאי ובנייה חדשה – עוד לפני שמכר את כל הדירות החדשות.

במרכז הארץ, מחירי המכירה הגבוהים מאפשרים לעיתים לספוג חלק מהסיכונים האלה. בדרום, לעומת זאת, הפער מורכב הרבה יותר. בערים שבהן מחיר הדירה החדשה נמוך משמעותית לעומת אזורי הביקוש, אותו פרויקט צריך להתמודד כמעט עם אותן עלויות בנייה, מימון ותכנון – אבל עם הכנסות נמוכות יותר ממכירת הדירות.

המשמעות היא שבדרום נדרש יחס גבוה יותר של דירות חדשות מול דירות קיימות כדי להפוך את הפרויקט לכדאי. כלומר, על כל דירה ישנה שמפנים, היזם צריך לקבל מספיק זכויות לבניית כמה דירות חדשות שיממנו את כל המהלך. כאשר הרשות המקומית או מוסדות התכנון מגבילים את הגובה, הצפיפות או היקף הזכויות, הפרויקט עלול להפוך ללא כלכלי גם אם הוא נכון תכנונית וחברתי.

זו אחת הסיבות לכך שדווקא באזורים שבהם הצורך במיגון, חידוש תשתיות ושדרוג שכונות ותיקות הוא גדול במיוחד – הפינוי-בינוי מתקשה להתקדם. מבחינת הדיירים זו הזדמנות לחיים בדירה חדשה ובטוחה יותר, אבל מבחינת הקבלן זו עסקה שחייבת לעמוד במספרים. אם אין רווח יזמי סביר, אין ליווי בנקאי, ואם אין ליווי בנקאי – אין פרויקט.

במובן הזה, הדרום מציף את הכשל הגדול של ההתחדשות העירונית בישראל: המדינה מבקשת להשתמש בפינוי-בינוי ככלי חברתי ותכנוני, אבל משאירה את המימוש שלו כמעט כולו על כתפי הכדאיות העסקית של היזם. כאשר השוק חזק – המודל עובד. כאשר המחירים נמוכים יותר והסיכון גבוה יותר – הוא נתקע.

ההשלכה הרחבה – לא רק התחדשות עירונית

למשבר בפינוי-בינוי יש משמעות רחבה בהרבה משדרוג בניינים ישנים.

מדובר באחד ממנועי ההיצע המרכזיים של שוק הדיור בישראל. כאשר הוא מאט – ההשפעה מחלחלת לכל השוק:

• קצב הבנייה נפגע
• היצע הדירות קטן
• הלחץ על המחירים נמשך

הפתרון אינו פשוט, והוא לא נמצא רק בתחום התכנון.

ללא התאמות במודל הכלכלי – בין אם דרך הגדלת זכויות, תמריצים ממשלתיים או שינוי מבני באופן המימון – חלק גדול מהפרויקטים יישארו במצב של קיפאון.

במילים אחרות: הפינוי-בינוי לא נעצר – אבל הוא כבר לא עובד באותם כללים.

The post המספרים כבר לא עובדים: מאות פרויקטי פינוי-בינוי נתקעים – והמשמעות רחבה הרבה יותר ממה שחושבים appeared first on בילדאין.