תגית: עומר

בירת הנגב נהנית מאוניברסיטה, בית חולים, פארק הייטק, רכבת קלה מתוכננת ומעבר אוכלוסייה דרומה - אך שוק הנדל״ן שלה עדיין מתקשה לתרגם את כל המנועים הללו לזינוק חד. במקביל, אופקים, נתיבות, מיתר, עומר ולהבים בונות סיפור אחר לחלוטין במשך שנים הציגו את באר שבע כעיר ש״עוד רגע מתפוצצת״. בירת הסייבר, בירת הנגב, עיר האוניברסיטה, עיר בית החולים הגדול בדרום, מוקד ההיי-טק, יעד מעבר בסיסי המודיעין, והמטרופולין שאמור להוביל את הצמיחה מדרום לקו קריית גת. חלק מההבטחות כבר התממשו, חלקן בדרך, וחלקן ממשיכות להמתין לשלב שבו יתרגמו גם לשוק הנדל״ן באופן חד וברור. כי מי שמביט היום על באר שבע ועל הסביבה הקרובה שלה מגלה תמונה הרבה יותר מורכבת מהסיסמה הישנה של ״העיר הזולה עם הפוטנציאל הגדול״. באר שבע עדיין נהנית מיתרונות שקשה למצוא בשום עיר אחרת בדרום: תעסוקה מגוונת, שני מוקדי רכבת, אוניברסיטה, מרכז רפואי ענק, פארק הייטק פעיל, שכונות ותיקות עם דירות להשקעה לצד שכונות חדשות למשפחות. ובכל זאת, חלק ניכר מהתנועה הנדל״נית החזקה של השנים האחרונות מתרחשת דווקא במעגל שמקיף אותה - אופקים, נתיבות, מיתר, עומר ולהבים - כשכל אחת מהן מושכת קהל אחר ומייצרת סיפור נדל״ני שונה. כך נוצר מצב מעניין: באר שבע היא עדיין הלב של המטרופולין, אבל לא תמיד היא זו שמצליחה לקצור ראשונה את פירות הצמיחה שלו. העיר עם כל המנועים הנכונים מעט מאוד ערים בישראל מחזיקות תשתית כלכלית ואורבנית רחבה כמו באר שבע. בן-גוריון, סורוקה, פארק ההיי-טק גב-ים נגב, בית החולים העתידי, קריית התקשוב, תחנות הרכבת והמרכזיות של העיר כצומת תחבורה דרומי - כל אלה יוצרים בסיס שמדבר כמעט בכל שפה נדל״נית אפשרית: סטודנטים, רופאים, מהנדסים, אנשי קבע, צעירים, משפרי דיור, שוכרים ומשקיעים. גם ברמת התכנון העירוני, באר שבע אינה עיר שחסרות לה תוכניות. תכנית המתאר העירונית שאושרה בשנים האחרונות נועדה להכין אותה לגידול משמעותי במספר התושבים, עם עשרות אלפי יחידות דיור חדשות ושטחי תעסוקה, מסחר, תעשייה ומבני ציבור בהיקפים גדולים. במקביל, הרכבת הקלה המתוכננת אמורה בעתיד לחבר את מוקדי העיר המרכזיים - תחנות הרכבת, האוניברסיטה, סורוקה, מרכז העיר - וגם להימתח לעבר עומר, לקייה, מיתר ומרחב ליקית. במונחים של נדל״ן, זו תשתית חזקה מאוד. תשתית כזו בדרך כלל מייצרת שלושה דברים: ביקוש יציב, תנועה פנימית של אוכלוסייה איכותית, וציפייה לעליית ערך לאורך זמן. באר שבע נהנית משלושתם - אבל התרגום למחירים, לבנייה ולהתחדשות עירונית אינו אחיד. באר שבע לא איבדה את האטרקטיביות - אבל היא כבר לא לבד בזירה במשך תקופה ארוכה מי שחיפש נכס בדרום הסתכל קודם כול על באר שבע. דירות ישנות בשכונות הוותיקות, דירות סטודנטים באזור האוניברסיטה, דירות חדשות ברמות, נווה זאב, כלניות והנחל, והזדמנות ליהנות משילוב בין מחיר נגיש יחסית לבין עיר גדולה שיש בה כל מה שצריך. היתרון הזה עדיין קיים, אבל הוא נשחק משני כיוונים. מצד אחד, באר שבע כבר אינה זולה כפי שהייתה בעבר, בוודאי לא במוקדים המבוקשים יותר בעיר. מצד שני, הערים שסביבה צמחו בקצב מהיר, עם היצע רחב של דירות חדשות, שכונות מתוכננות, הטבות מס בחלק מהיישובים, ותדמית עירונית חדשה שמדברת חזק למשפחות צעירות. כך למשל, זוג צעיר שמחפש דירת 4 חדרים חדשה יבחן לא פעם גם את נתיבות או אופקים. משפחה שמחפשת בית פרטי או איכות חיים קהילתית תסתכל על מיתר, להבים או עומר. משקיע שמחפש כניסה נמוכה יחסית, דירה ישנה ושוק שכירות שמבוסס על סטודנטים ועובדים - עדיין עשוי לראות בבאר שבע יעד רלוונטי מאוד. אבל זו כבר אינה בחירה אוטומטית. במקום שוק אחד של ״דרום״, נוצרו כאן כמה שווקים מקבילים, שכל אחד מהם פונה לצורך אחר. נתיבות ואופקים: המשפחות רוצות חדש, המחירים עדיין מאפשרים הצמיחה של נתיבות ואופקים בשנים האחרונות אינה מקרית. שתי הערים נהנות משילוב נדיר: זמינות קרקע, שכונות חדשות בהיקפים גדולים, קישוריות רכבת על ציר אשקלון-באר שבע, ומחירים שנתפסים עדיין כנגישים יותר ביחס לבאר שבע ולמרכז הארץ. מסילת אשקלון-באר שבע חיברה את נתיבות ואופקים לבאר שבע, לאשקלון ובהמשך גם למרחב המרכזי, ויצרה עבורן שדרוג משמעותי בנגישות ובמעמד. אבל חשוב להבין: נתיבות ואופקים לא מציעות אותו מוצר.נתיבות בנתה בשנים האחרונות סיפור של עיר מתרחבת, עם שכונות גדולות, אוכלוסייה צעירה, מסחר מתפתח וקצב בנייה אגרסיבי. אופקים, לעומתה, נהנית גם היא מהאצה משמעותית, אך מנסה לשלב בין קליטת אוכלוסייה חדשה לבין שמירה על תחושת עיר קהילתית יותר. עבור רוכשים, שתי הערים מציעות תשובה כמעט הפוכה מזו של באר שבע הוותיקה: פחות דירות ישנות להשבחה, יותר דירות חדשות מקבלן; פחות הימור על התחדשות עירונית, יותר קנייה של מוצר שכבר מגיע עם ממ״ד, חניה, מעלית ושכונה חדשה סביבו. זו אחת הסיבות לכך שבתקופה שבה באר שבע מדשדשת יחסית בחלק ממדדי הבנייה, ערי הטבעת המערבית שלה מצליחות למשוך תשומת לב גוברת מצד זוגות צעירים ומשפרי דיור. מיתר, עומר ולהבים: סיפור אחר לגמרי ממערב ומצפון-מזרח לבאר שבע נמצא שוק נדל״ן אחר לחלוטין - לא של דירות להשקעה ולא של שכונות צפופות, אלא של איכות חיים, צמודי קרקע, בתי ספר, קהילה וחיפוש אחר מרחב. עומר, להבים ומיתר נהנות כבר שנים ממעמד גבוה יחסית בדרום. הן מושכות משפחות מבוססות, בעלי מקצועות חופשיים, בכירים במערכת הבריאות והאקדמיה, ואוכלוסייה שמחפשת להיות קרובה לבאר שבע בלי לגור בה ממש. גם אם בשנים האחרונות נוספו בהן פרויקטים ודיור מגוון יותר, הזהות הבסיסית שלהן נותרה: יישובי איכות חיים. הנדל״ן שם מתנהל אחרת. הוא אינו בהכרח שוק של תשואה שוטפת למשקיעים, אלא יותר שוק של שימור ערך, ביקוש ארוך טווח, היצע קרקעות מוגבל ופחות תחלופה. העובדה שהרכבת הקלה המתוכננת צפויה, אם וכאשר תושלם, לייצר חיבור תחבורתי משופר בין באר שבע לבין חלק מהמרחב הזה, עשויה לחזק עוד יותר את הזיקה בין העיר לבין יישובי הסביבה. באר שבע והשקעות: עדיין עיר של הזדמנויות - אבל צריך להפסיק לחשוב בסיסמאות שנים רבות באר שבע הייתה מזוהה עם השקעות נדל״ן. דירות קטנות ליד האוניברסיטה, דירות ישנות בשכונות ג׳, ד׳, ו׳ וה׳, קנייה במחירים נמוכים יחסית ומכירה לשוכרים סטודנטים או משפחות צעירות. חלק מהמודל הזה עדיין קיים, אך הוא כבר הרבה פחות פשוט. המשקיע של 2026 צריך להסתכל על באר שבע בצורה מדויקת יותר. לא כל דירה זולה היא הזדמנות. לא כל שכונה ותיקה תיהנה מעליית ערך. לא כל דירת סטודנטים תשמור על תפוסה מלאה. מנגד, אזורים שמתחברים לתחבורה, לתעסוקה, למוקדי לימוד ולתוכניות התחדשות עשויים עדיין להחזיק פוטנציאל מעניין מאוד. היתרון של באר שבע הוא שמדובר בעיר אמיתית, עם ביקוש שנשען על כמה מנועים במקביל. היא אינה תלויה רק בתיירות, לא רק בהיי-טק ולא רק בבנייה חדשה. יש בה בסיס ביקוש עמוק יותר, וזה נכס משמעותי בתקופות שבהן שווקים חד-ממדיים מתחילים להאט. אבל דווקא בגלל זה, מי שמשקיע בעיר צריך לעבוד יותר חכם: להבין שכונה, להבין קהל שוכרים, להבין רמת בניין, להבין תוכנית עתידית, ולהפסיק להסתפק במיתוס ש״באר שבע תמיד עולה״. הפינוי-בינוי בבאר שבע: הפוטנציאל גדול, הביצוע איטי אחד הנושאים המכריעים להבנת שוק הנדל״ן בבאר שבע הוא ההתחדשות העירונית. על הנייר, העיר כמעט בנויה לכך: שכונות ותיקות, בניינים ישנים, מלאי גדול של דירות ללא ממ״דים, רחובות הזקוקים לשדרוג ותושבים שמחפשים שיפור מהותי באיכות החיים. בפועל, הפינוי-בינוי בעיר מתקדם לאט בהרבה מכפי שהצורך מצדיק. הסיבה המרכזית היא כלכלית. פרויקטים של התחדשות עירונית נבחנים קודם כול דרך יחס עלות-תועלת ליזם. עלויות הבנייה, הפינוי, השכירות החלופית, התכנון והמימון גבוהות מאוד בכל הארץ. אלא שבבאר שבע, מחירי המכירה של הדירות החדשות נמוכים משמעותית מאזורי הביקוש במרכז, ולכן היזם נדרש לרוב להיקפי זכויות גדולים יותר כדי שהפרויקט יהיה כדאי. כאשר התכנון אינו מעניק די צפיפות, די גובה או קרקע משלימה - המודל נתקע. זהו הפרדוקס של הדרום: דווקא במקום שבו הבניינים הוותיקים זקוקים יותר לחיזוק, למיגון ולחידוש, הכדאיות העסקית של ההתחדשות חלשה יותר. באר שבע לא חסרה רצון. היא חסרה לעיתים קרובות מודל כלכלי שיאפשר להפוך תוכניות לעבודה בשטח. כל עוד הפער הזה לא ייסגר, חלק מהפרויקטים ימשיכו להתקיים כמצגות, התארגנויות דיירים ותוכניות תכנוניות - מבלי להגיע במהירות מספקת לשלב הביצוע. זה לא רק נדל״ן - זו שאלה של מעמד מטרופוליני השאלה הגדולה היא לא האם באר שבע תמשיך לצמוח. היא תמשיך. השאלה היא באיזה קצב, ויותר מזה - מי ייהנה מהצמיחה הזו. אם באר שבע תדע לחבר בין התעסוקה, התחבורה, האקדמיה והבריאות לבין היצע דיור מגוון והתחדשות עירונית בקצב משמעותי, היא יכולה לחזק מאוד את מעמדה כמטרופולין אמיתי של הדרום. אם לא, חלק מהביקוש ימשיך להישפך לערי הסביבה - וזה כבר קורה. במובן הזה, נתיבות, אופקים, מיתר, עומר ולהבים אינן אויבות של באר שבע. הן חלק מהמרחב המטרופוליני שנבנה סביבה. אבל דווקא משום כך, באר שבע צריכה להכריע מה התפקיד שהיא רוצה למלא בתוכו: האם להיות רק מרכז שירותים ותעסוקה שאליו נוסעים בבוקר וחוזרים ממנו בערב, או להיות גם יעד מגורים חזק, מתחדש ומושך ברמה ארצית. אז איפה נמצאת ההזדמנות? התשובה תלויה בפרופיל הרוכש. מי שמחפש דירה ראשונה חדשה בתקציב נמוך יחסית, ימצא לעיתים תשובה טובה יותר בנתיבות או באופקים.מי שמחפש בית פרטי, קהילה ושימור ערך, יביט לעבר מיתר, עומר ולהבים.מי שמחפש עיר גדולה עם עוגני תעסוקה, השכלה, רפואה ופוטנציאל התחדשות - ימשיך לבחון את באר שבע.ומי שמחפש השקעה, חייב להבין שהדרום כבר אינו סיפור אחד פשוט, אלא לוח שחמט שלם. וזה אולי השינוי המרכזי:פעם שאלו אם כדאי להשקיע בבאר שבע.היום השאלה המדויקת יותר היא באיזה חלק של מטרופולין באר שבע נכון להיות - ולשם מה. באר שבע עדיין מחזיקה את הקלפים החזקים ביותר - אבל המשחק השתנה בירת הנגב אינה מאבדת את מקומה. להפך. היא מחזיקה בידיה נכסים שאי אפשר לשכפל בקלות: אוניברסיטה, בית חולים, תחבורה, היי-טק, ממשל, תרבות, צבא ותוכניות ארוכות טווח. אבל שוק הנדל״ן אינו מתגמל פוטנציאל בלבד. הוא מתגמל גם ביצוע, קצב, ודאות וחוויית חיים. בנקודה הזו, באר שבע עדיין צריכה לסגור פערים. להאיץ התחדשות עירונית, לייצר יותר ודאות תכנונית, להבין שהערים סביבה כבר מתחרות על אותו קהל, ולדאוג שהצמיחה האזורית לא תתרחש לידה - אלא גם בתוכה. כי בסופו של דבר, המטרופולין של הדרום כבר נבנה.השאלה היא רק מי יוביל אותו.