הוועדה המחוזית דרום אישרה את התכנית במתחם, הכוללת 691 יחידות דיור, מסחר, תעסוקה ומבני ציבור, למרות שקבעה במפורש כי במצבה הנוכחי היא אינה כלכלית למימוש ללא מסגרות מימון משלימות. במילים אחרות: התכנון אושר, אבל גם מקבלי ההחלטות יודעים שלא בטוח שיש לו היתכנות אמיתית בשטח.

מדובר באחד המתחמים הרגישים והבולטים בבאר שבע. מרכז אורן, בשטח של 32 דונמים, נחשב מוקד עירוני היסטורי ובעל חשיבות בזהות המקומית של העיר. הוא ממוקם בכניסה לבאר שבע ומשמש במשך שנים מעין שער עירוני מוכר. התכנית מבקשת להרוס את המרכז המסחרי הקיים, הכולל זכויות מאושרות ל-314 יחידות דיור, יחד עם שלושה מבני מגורים ובהם 42 יחידות דיור, ולהקים במקומם 18 מבנים חדשים בשלושה מתחמי פינוי-בינוי.

לפי התכנון שאושר, במתחם יוקמו מגדלים של עד 30 קומות לצד בנייה מרקמית בגובה 7 עד 10 קומות. התכנית כוללת 84,259 מ״ר למגורים, 6,013 מ״ר למסחר, 4,925 מ״ר לתעסוקה ו-2,482 מ״ר למבנים ומוסדות ציבור. בנוסף, מתוך כלל יחידות הדיור המתוכננות, 139 יוגדרו כדירות קטנות, עם אפשרות לתוספת של 69 דיוריות.

אלא שהוויכוח המרכזי כלל לא נסוב סביב השאלה איך המתחם ייראה, אלא האם בכלל אפשר יהיה להוציא את התכנית לפועל. הדיון חזר לוועדה לסבב שני של התנגדויות לפי סעיף 106, לאחר שנערכו בה שינויים. בין המתנגדים הייתה גם חברת אאורה, שזכתה במכרז דיירים במספר בניינים במתחם. החברה, באמצעות עורכות הדין ענת בירן ומור אגיב קשרי, טענה כי התכנית אינה רווחית ואינה ישימה כלכלית.

לטענת היזמית, הרווח היזמי האמיתי בתכנית נמוך באופן דרמטי מהמצג שהוצג, ואף עשוי לרדת לפחות מאחוז אחד. עוד נטען כי בחוות הדעת הכלכלית נלקח בטעות שיעור מע״מ של 17 אחוז במקום 18 אחוז, טעות שפוגעת עוד יותר בכדאיות הכלכלית. עמדת החברה הייתה ברורה: בלי העצמת זכויות או מנגנון משלים, אין לפרויקט סיכוי ממשי לצאת לביצוע.

הוועדה המחוזית לא דחתה את הטענה הזו. להפך. בהחלטתה נכתב כי ״אין חולק על כך שהתכנית בעת הנוכחית אינה כלכלית למימוש ללא מסגרות מימון משלימות״, ואף הודגש כי העלאת שיעור המע״מ מפחיתה עוד יותר את כלכליות המתחם. למרות זאת, הוועדה קבעה כי השיקול התכנוני הוא השיקול המוביל, וכי התכנון כבר מוצע בקיבולת וביכולת נשיאה מרביות. לכן הוחלט לאשר את התכנית, בכפוף לתיקונים טכניים.

מכאן גם נולדת הביקורת החריפה. עורכות הדין ענת בירן ומור אגיב קשרי מסרו כי מדובר בהחלטה ״מצערת״, שלטענתן חושפת את המרחק הגדול בין תכנון על הנייר לבין אפשרות מימוש אמיתית. לדבריהן, תכנית שאינה כלכלית פשוט לא תצא אל הפועל, והמשמעות הישירה היא שהתושבים במתחם יישארו לגור במבנים ישנים, בלתי מחוזקים וללא מיגון ראוי.

הטענה הזו מקבלת משקל מיוחד דווקא בתקופה הנוכחית. כאשר סוגיית המיגון הפכה מצורך תכנוני לנושא ביטחוני מיידי, כל עיכוב בהתחדשות עירונית אינו נשאר רק בתחום הנדל״ן. הוא נוגע ישירות לאיכות החיים, לביטחון האישי וליכולת של משפחות להתגורר בדירות שמותאמות למציאות הישראלית של השנים האחרונות.

במילים פשוטות, זה לב הסיפור: מצד אחד, המדינה ומוסדות התכנון רוצים לקדם צפיפות, התחדשות ושדרוג של מרחבים עירוניים ותיקים. מצד שני, כשהמספרים לא מסתדרים, השוק לא ממהר לבצע. וכשאין פתרון כלכלי, מי שנשארים באמצע הם הדיירים עצמם – אלה שמחכים שנים למיגון, לחיזוק ולשיפור אמיתי של סביבת המגורים שלהם.

כעת, אחרי האישור, השאלה הגדולה כבר אינה אם התכנית נראית טוב על הנייר, אלא אם מישהו יידע להפוך אותה לפרויקט בר ביצוע. בלי מנגנון ממשלתי משלים, בלי התאמות שיגשרו על הפער הכלכלי ובלי ודאות אמיתית ליזמים, גם תכנית בקנה מידה כזה עלולה להישאר בגדר חזון בלבד.

התכנית היא ביוזמת עיריית באר שבע ונערכה על ידי משרד גושן אדריכלים.

The post אישרו תכנית ענק במרכז אורן בבאר שבע – בוועדה מודים: בלי מימון, היא לא תצא לפועל appeared first on בילדאין.

הנתון המשמעותי ביותר אינו מספר הפרויקטים שאושרו – אלא אלו שלא מתקדמים.
מדובר בעשרות ומאות מתחמים שבהם קיימת תכנית סטטוטורית, לעיתים גם הסכמות דיירים, אך בפועל אין היתכנות כלכלית שמאפשרת יציאה לביצוע.

נקודת השבר – המעבר מסביבה של כסף זול למציאות של ריבית גבוהה

עד לפני כשנתיים, סביבת הריבית האפסית אפשרה ליזמים לבלוע סיכונים. מימון זול, ציפייה לעליית מחירים ויכולת למכור מראש חלק מהדירות – יצרו מודל שמסוגל לשאת גם פרויקטים גבוליים.

המציאות הזו השתנתה.

עליית הריבית הובילה לעלייה חדה בעלויות המימון, ובמקביל – להאטה בקצב המכירות. התוצאה היא פגיעה ישירה בתזרים, שהוא הבסיס לכל פרויקט פינוי-בינוי.

יוסי, שמאי מקרקעין המעורב בליווי פרויקטים מסביר כי ״פרויקט שפעם היה נסגר על רווח יזמי של 18%-20%, היום יורד לעיתים ל־10% ואף פחות. ברמות כאלה – יזמים פשוט לא נכנסים״.

הפער בין תכנון לביצוע הולך ומתרחב

אחת הבעיות המרכזיות שנוצרו היא פער הולך וגדל בין המערכת התכנונית לבין המציאות הכלכלית.

הרשויות ממשיכות לאשר תכניות, לעיתים תוך הגדלת זכויות בנייה כדי לשפר כדאיות, אך בפועל – השוק לא תמיד יודע לתרגם את זה לפרויקט בר-ביצוע.

בפריפריה, התופעה חריפה במיוחד: מחירי המכירה אינם מאפשרים כיסוי מלא של העלויות, גם לאחר הגדלת הצפיפות.

שינוי מדיניות – מעבר למתחמים גדולים

במקביל, המדינה מקדמת מעבר מפרויקטים נקודתיים למתחמי פינוי-בינוי רחבים, מתוך תפיסה שזהו המנוע המרכזי לייצור היצע משמעותי.

אלא שהמעבר הזה מייצר מורכבות נוספת:

• ריבוי בעלי זכויות
• צורך בתיאום בין בניינים שונים
• הליכים תכנוניים ארוכים יותר
• תלות גבוהה יותר בהחלטות רשות מקומית

ובמילים פשוטות: סיכון גבוה יותר לכל הצדדים.

הדיירים – בין ציפייה לשחיקה

עבור בעלי הדירות, מדובר בתהליך שמתארך מעבר לכל תחזית ריאלית.

השלב שבין חתימות ראשוניות לבין היתר בנייה הפך בשנים האחרונות לארוך במיוחד, ולעיתים נמשך 6–10 שנים ואף יותר. במהלך הזמן הזה משתנים תנאי השוק, מוחלפים יזמים ולעיתים אף נפתחות מחדש הסכמות שכבר הושגו.

עו”ד אבי מלכה המלווה דיירים בפרויקטים במרכז מציין כי ״הבעיה המרכזית היא ניהול ציפיות. דיירים נכנסים לתהליך מתוך הנחה שזה עניין של כמה שנים, ולא מבינים שהם נכנסים לפרויקט ארוך ומורכב מאוד״.

היזמים משנים אסטרטגיה

השינוי בשוק כבר ניכר גם בהתנהלות היזמים עצמם.

יותר חברות:

• מצמצמות כניסה לפרויקטים חדשים
• מתמקדות רק באזורים עם ביקוש גבוה
• בוחנות מחדש הסכמים קיימים
• דורשות התאמות בתכנון כדי לשפר רווחיות

התוצאה היא סלקטיביות גבוהה בהרבה – ופחות פרויקטים שמתקדמים בפועל.

הכדאיות לקבלן – ובדרום הפער גדול עוד יותר

הנקודה שרבים מהדיירים לא תמיד רואים היא שהפרויקט צריך להיות כדאי גם לקבלן או ליזם. פינוי-בינוי אינו מענק ציבורי, אלא עסקה כלכלית מורכבת שבה היזם נדרש לממן פינוי דיירים, שכירות חלופית, הריסה, תכנון, היטלים, מימון בנקאי ובנייה חדשה – עוד לפני שמכר את כל הדירות החדשות.

במרכז הארץ, מחירי המכירה הגבוהים מאפשרים לעיתים לספוג חלק מהסיכונים האלה. בדרום, לעומת זאת, הפער מורכב הרבה יותר. בערים שבהן מחיר הדירה החדשה נמוך משמעותית לעומת אזורי הביקוש, אותו פרויקט צריך להתמודד כמעט עם אותן עלויות בנייה, מימון ותכנון – אבל עם הכנסות נמוכות יותר ממכירת הדירות.

המשמעות היא שבדרום נדרש יחס גבוה יותר של דירות חדשות מול דירות קיימות כדי להפוך את הפרויקט לכדאי. כלומר, על כל דירה ישנה שמפנים, היזם צריך לקבל מספיק זכויות לבניית כמה דירות חדשות שיממנו את כל המהלך. כאשר הרשות המקומית או מוסדות התכנון מגבילים את הגובה, הצפיפות או היקף הזכויות, הפרויקט עלול להפוך ללא כלכלי גם אם הוא נכון תכנונית וחברתי.

זו אחת הסיבות לכך שדווקא באזורים שבהם הצורך במיגון, חידוש תשתיות ושדרוג שכונות ותיקות הוא גדול במיוחד – הפינוי-בינוי מתקשה להתקדם. מבחינת הדיירים זו הזדמנות לחיים בדירה חדשה ובטוחה יותר, אבל מבחינת הקבלן זו עסקה שחייבת לעמוד במספרים. אם אין רווח יזמי סביר, אין ליווי בנקאי, ואם אין ליווי בנקאי – אין פרויקט.

במובן הזה, הדרום מציף את הכשל הגדול של ההתחדשות העירונית בישראל: המדינה מבקשת להשתמש בפינוי-בינוי ככלי חברתי ותכנוני, אבל משאירה את המימוש שלו כמעט כולו על כתפי הכדאיות העסקית של היזם. כאשר השוק חזק – המודל עובד. כאשר המחירים נמוכים יותר והסיכון גבוה יותר – הוא נתקע.

הכדאיות לקבלן – ובדרום הפער גדול עוד יותר

הנקודה שרבים מהדיירים לא תמיד רואים היא שהפרויקט צריך להיות כדאי גם לקבלן או ליזם. פינוי-בינוי אינו מענק ציבורי, אלא עסקה כלכלית מורכבת שבה היזם נדרש לממן פינוי דיירים, שכירות חלופית, הריסה, תכנון, היטלים, מימון בנקאי ובנייה חדשה – עוד לפני שמכר את כל הדירות החדשות.

במרכז הארץ, מחירי המכירה הגבוהים מאפשרים לעיתים לספוג חלק מהסיכונים האלה. בדרום, לעומת זאת, הפער מורכב הרבה יותר. בערים שבהן מחיר הדירה החדשה נמוך משמעותית לעומת אזורי הביקוש, אותו פרויקט צריך להתמודד כמעט עם אותן עלויות בנייה, מימון ותכנון – אבל עם הכנסות נמוכות יותר ממכירת הדירות.

המשמעות היא שבדרום נדרש יחס גבוה יותר של דירות חדשות מול דירות קיימות כדי להפוך את הפרויקט לכדאי. כלומר, על כל דירה ישנה שמפנים, היזם צריך לקבל מספיק זכויות לבניית כמה דירות חדשות שיממנו את כל המהלך. כאשר הרשות המקומית או מוסדות התכנון מגבילים את הגובה, הצפיפות או היקף הזכויות, הפרויקט עלול להפוך ללא כלכלי גם אם הוא נכון תכנונית וחברתי.

זו אחת הסיבות לכך שדווקא באזורים שבהם הצורך במיגון, חידוש תשתיות ושדרוג שכונות ותיקות הוא גדול במיוחד – הפינוי-בינוי מתקשה להתקדם. מבחינת הדיירים זו הזדמנות לחיים בדירה חדשה ובטוחה יותר, אבל מבחינת הקבלן זו עסקה שחייבת לעמוד במספרים. אם אין רווח יזמי סביר, אין ליווי בנקאי, ואם אין ליווי בנקאי – אין פרויקט.

במובן הזה, הדרום מציף את הכשל הגדול של ההתחדשות העירונית בישראל: המדינה מבקשת להשתמש בפינוי-בינוי ככלי חברתי ותכנוני, אבל משאירה את המימוש שלו כמעט כולו על כתפי הכדאיות העסקית של היזם. כאשר השוק חזק – המודל עובד. כאשר המחירים נמוכים יותר והסיכון גבוה יותר – הוא נתקע.

ההשלכה הרחבה – לא רק התחדשות עירונית

למשבר בפינוי-בינוי יש משמעות רחבה בהרבה משדרוג בניינים ישנים.

מדובר באחד ממנועי ההיצע המרכזיים של שוק הדיור בישראל. כאשר הוא מאט – ההשפעה מחלחלת לכל השוק:

• קצב הבנייה נפגע
• היצע הדירות קטן
• הלחץ על המחירים נמשך

הפתרון אינו פשוט, והוא לא נמצא רק בתחום התכנון.

ללא התאמות במודל הכלכלי – בין אם דרך הגדלת זכויות, תמריצים ממשלתיים או שינוי מבני באופן המימון – חלק גדול מהפרויקטים יישארו במצב של קיפאון.

במילים אחרות: הפינוי-בינוי לא נעצר – אבל הוא כבר לא עובד באותם כללים.

The post המספרים כבר לא עובדים: מאות פרויקטי פינוי-בינוי נתקעים – והמשמעות רחבה הרבה יותר ממה שחושבים appeared first on בילדאין.

ענף הבנייה הישראלי של שנת 2026 מנסה להתאושש משלוש שנים מטלטלות. המחסור בידיים עובדות אמנם מתחיל להתאזן הודות לטכנולוגיות בנייה מתקדמות וכניסת עובדים זרים,
אך הפיגור בלוחות הזמנים שנצבר מאז 2023 עדיין מורגש היטב בשטח.
רוכשי דירות רבים, וביניהם גם בעלי דירות בפרויקטים של התחדשות עירונית, מוצאים את עצמם מול שוקת שבורה: הדירה לא מוכנה, שכר הדירה החלופי נשחק, והיזם מנפנף שוב ושוב בטענת “כוח עליון”.

בפורטל הבניה, אנו רגילים לעסוק ביציקות בטון ובקונסטרוקציה, אך השנה היסודות החשובים ביותר הם היסודות המשפטיים. מתי העיכוב הוא באמת כורח המציאות, ומתי מדובר ברשלנות שמזכה אתכם בפיצוי כספי משמעותי?

המצב המשפטי ב-2026: בתי המשפט מאבדים סבלנות

בשנתיים הראשונות למשבר הביטחוני והכלכלי, בתי המשפט נטו לגלות הבנה מסוימת כלפי קבלנים שאיחרו במסירה. אולם, ב-2026 המגמה השתנתה.
השופטים מבינים שלא ייתכן שכל עיכוב, גם כזה שנובע מניהול כושל או מבעיות תזרים של הקבלן, יחסה תחת המטרייה הרחבה של “המצב הביטחוני”.

כיום, כדי שקבלן יוכל לפטור את עצמו מתשלום פיצוי על עיכוב במסירת דירה,
עליו להוכיח קשר סיבתי ישיר ובלתי נמנע בין האירוע החריג לבין האיחור הספציפי באתר הבניה. טענות כלליות כמו “יש מחסור במשק” כבר לא מספיקות.
נטל ההוכחה עבר לכתפי היזם, ועליו להראות שעשה כל מאמץ סביר כדי למנוע את האיחור, כולל תשלום פרמיה גבוהה יותר לקבלני משנה או שינוי שיטות עבודה.

תביעות נגד קבלן: לא רק על איחור

האיחור במסירה הוא לרוב רק הסימפטום לבעיות עמוקות יותר. בפרויקטים רבים אנו רואים ב-2026 תופעה של מסירת דירות “בלחץ”,
כאשר הקבלן מנסה להימנע מתשלום פיצויים ומוסר דירות שאינן ראויות למגורים או שסובלות מליקויים חמורים.

במקרים אלו, תביעות נגד קבלן אינן מסתכמות רק בחישוב ימי האיחור. הן כוללות דרישה לפיצוי בגין ירידת ערך, ליקויי רטיבות, אי-התאמה למפרט הטכני ועוגמת נפש.
חשוב להבין: חוק המכר (דירות) הוא קוגנטי – כלומר, הקבלן לא יכול להתנות עליו בחוזה.
גם אם חתמתם על סעיף שבו אתם מוותרים על תביעות עתידיות בעת קבלת המפתח, לסעיף זה אין תוקף משפטי אם התגלו ליקויים נסתרים או אם האיחור היה בלתי סביר.

הזווית של התחדשות עירונית: כשאין לאן לחזור

המצוקה גדולה במיוחד בפרויקטים של פינוי בינוי. כאן, הדיירים אינם “משקיעים” שמחכים לתשואה, אלא משפחות שפונו מביתן וגרות בדירות זמניות.
כל חודש של עיכוב משמעותו אי-ודאות לגבי המשך תשלום שכר הדירה על ידי היזם, ולעיתים אף סכנה לפקיעת הערבויות הבנקאיות.

בפרויקטים מורכבים אלו, ניהול הסיכונים הוא קריטי. ליווי של עו”ד פינוי בינוי מנוסה יודע להבחין בין עיכוב טכני לבין “נורה אדומה” המעידה על קריסה כלכלית של היזם.
במקרים של הפרות יסודיות, יש לשקול הפעלת סנקציות חוזיות ואף חילוט ערבויות, צעד דרסטי אך לעיתים הכרחי כדי להציל את רכוש הדיירים.

איך תובעים יזם נדל”ן? המדריך המקוצר

1. תיעוד בזמן אמת: אל תחכו למסירת המפתח. שמרו כל הודעה מהיזם על דחייה, תעדו את מצב האתר (האם יש פועלים? האם יש התקדמות?),
   ושמרו קבלות על כל הוצאה שנגרמה לכם עקב האיחור (הארכת שכירות, אחסון ציוד, הובלות כפולות).
2. פרוטוקול מסירה: לעולם אל תחתמו על פרוטוקול מסירה “נקי” אם יש ליקויים. ציינו כל סדק, כל רטיבות וכל חוסר התאמה. זהו המסמך החשוב ביותר בבית המשפט.
3. מכתב התראה מקצועי: לפני שרצים לבית המשפט, מכתב מעורך דין המתמחה בתחום יכול לעיתים לשחרר את הכספים המגיעים לכם.
   יזמים רבים מעדיפים לסגור עניין בפשרה (“פיצוי על עיכוב במסירת דירה”) מאשר להסתכן בפסק דין שיפגע בדירוג האשראי שלהם ובמוניטין שלהם בבנקים.

ניהול סיכונים משפטי בבנייה

עולם הבנייה הוא רווי סיכונים, אך תביעות דיירים נגד יזמים הן לרוב המוצא האחרון לאחר שכלו כל הקיצין.
כדי להימנע מכך, או כדי להגיע לבית המשפט בעמדת כוח, נדרשת אסטרטגיה משפטית סדורה.

תחום התביעות בהתחדשות עירונית דורש הבנה לא רק בדיני חוזים, אלא גם בהיבטים הנדסיים ושמאיים. האם העיכוב נבע משינוי תב”ע שהיזם יזם?
האם הוא נבע ממי תהום שלא נצפו? עורך דין מומחה יידע לנתח את הלו”ז (לוח גנט) של הפרויקט ולהוכיח היכן בדיוק היה הכשל.

משרד עורכי דין אביב טסה – הכתובת שלכם בסכסוכי נדל”ן

כשמדובר בנכס היקר ביותר שלכם, אין מקום לפשרות. משרד עורכי דין אביב טסה מביא עמו ניסיון עשיר ומוכח בייצוג רוכשי דירות ובעלי קרקעות מול יזמים וקבלנים.
המשרד מתמחה בניהול הליכים משפטיים מורכבים, החל ממו”מ לפיצוי בגין איחור ועד לתביעות ליקויי בנייה רחבות היקף.

הצוות המשפטי של המשרד מכיר את “התירוצים” הנפוצים בענף ויודע כיצד לפרק אותם משפטית.
בשנת 2026, כשהשוק עדיין סוער, הליווי של משרד אביב טסה מעניק לכם את הביטחון שזכויותיכם ישמרו, ושכל יום של איחור – ישולם.

The post עיכוב במסירת דירה ב-2026: מתי “כוח עליון” הופך לתירוץ ואיך דורשים פיצוי? appeared first on בילדאין.

רקע: בעיית “חתימות סרק” והקיפאון בשטח

יותר מ‑2,400 מתחמי התחדשות עירונית בישראל מדווחים על עיכוב של שנתיים ויותר בשלב החתימות או התכנון, לעתים בשל יזמים שחסרים איתנות פיננסית או מוטיבציה לקדם את הפרויקט. עד היום נאלצו דיירים לבחור בין סחבת אינסופית לבין תביעה יקרה וממושכת לביטול ההסכם. התקנות החדשות, שנכנסו לתוקף לאחר פרסום ברשומות (2 במרץ 2025), שוברות את המבוי הסתום.

עיקרי התקנות – פיצוי מדורג ותנאי סף

*היזם זכאי לתשלום רק לאחר שהסיר את הערת האזהרה לטובתו במרשם המקרקעין.

מה זה משנה בפועל?

• וודאות כספית – הדייר יודע מראש את עלות “דמי היציאה”, ומונע איומי תביעה על נזקי השקעה.
• תמריץ להתקדם – יזם שלא יעמוד בלוח הזמנים יאבד במהירות את הבלעדיות על המתחם.
• צמצום ספסרות חתימות – חתימות שנאספו רק כדי “למכור” אותן הלאה מאבדות ערך.

עו״ד אלעזר במברגר, מנכ״ל הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, מסביר: “קבענו מסלול יציאה הוגן; מי שמקדם – ייהנה מהמשך המיזם, מי שלא – מפנה את הדרך” citeturn0search6.

תגובות הענף

• התאחדות קבלני הפינוי‑בינוי: “כללי משחק ברורים יגדילו ודאות גם לבנקים המלווים”.
• יזמים קטנים מזהירים: “הסיכון עלול לייקר קדם‑השקעה ולסנן שחקנים חדשים”.
• ועדי בתים פעילים כבר פועלים לבחינת ההסכמים הקיימים ומדווחים על גל התעניינות ביזמים חלופיים.

שאלות ותשובות קצרות לדיירים

מתי אפשר לבטל? – אם חלפו המועדים שקובע החוק ולא הושג יעד החתימות או לא הוגשה בקשה להיתר.
איך מודיעים? – באמצעות מכתב רשום לכל הדיירים וליזם, כמצוין בתקנות.
האם צריך אספת דיירים? – כן; החלטה ברוב החוקי הדרוש (67 % בפינוי‑בינוי, 51 % בתמ״א 38).
מה אם היזם מסרב למחוק הערה? – אפשר לעכב את התשלום ולפנות לרשם המקרקעין או לבית‑המשפט המחוזי.

התקנות החדשות צפויות להשפיע על כ‑100,000 דירות בתהליכי התחדשות עירונית בשנים הקרובות. משרד המשפטים בוחן כבר עתה “חבילת המשך” לקיצור לוחות הזמנים בוועדות התכנון ולהגנה על דיירים סרבנים, במטרה להגביר עוד יותר את קצב הביצוע בשטח.

The post סוף לעסקאות תקועות: תקנות חדשות קובעות פיצוי תקרה ליזם ומחזירות את הכוח לדיירים appeared first on בילדאין.