הערעור התקבל חלקית והדיון בחיובים לשנים 2018 עד 2020 הוחזר לבחינה מהותית. עו”ד שגיא פרדו: “מדובר בקביעה עקרונית חשובה”
הישג משפטי משמעותי ללשכת הקבלנים בישראל ולשלוש חברות בנייה החברות בה: בית הדין הארצי לעבודה קיבל חלקית את הערעור שהגישו נגד פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שחייב את החברות בתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי להתאחדות הקבלנים בוני הארץ.
בהתאם להסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של פסק דין, הדיון בשאלת זכאותן של החברות לפטור עבור השנים 2018 עד 2020 יוחזר לבית הדין האזורי. שם תיבחן מחדש פעילותה של לשכת הקבלנים בתקופה הרלוונטית, לפי מבחן מהותי ולא על בסיס רישום פורמלי בלבד.
פסק הדין ניתן במסגרת ע”ע 2147-12-25, בערעור שהגישו אסקי חברה לבנייה בע”מ, חיים ליבנה, קיקו מהנדסים ובנייה בע”מ ולשכת הקבלנים בישראל נגד התאחדות בוני הארץ.
את לשכת הקבלנים ואת חברות הבנייה ייצגו עורכי הדין שגיא פרדו ואורית זילוני קליינמן.
עו”ד שגיא פרדו, בא כוח לשכת הקבלנים בישראל, מסר בעקבות ההחלטה:
“מדובר בקביעה עקרונית חשובה, שמחזירה את הדיון בסוגיית הפטור למקומו הנכון, בחינה מהותית של פעילותו האמיתית של ארגון מעסיקים, ולא מבחן טכני פורמלי של רישום בלבד. אנו סבורים כי לשכת הקבלנים תוכיח בבית הדין האזורי כי היא עומדת במלוא התנאים לתחולת הפטור”.
משה נחום, נשיא לשכת הקבלנים בישראל, מסר:
“זהו הישג חשוב ללשכת הקבלנים ולציבור הקבלנים בישראל.
בית הדין הארצי קבע כי עצם העובדה שההסכם לא נרשם אינה יכולה, כשלעצמה, להכריע בשאלת מעמדה של הלשכה. בית הדין הורה לבחון באופן מהותי את פעילות הלשכה ואת התנהלות הצדדים בפועל, ובכלל זה אם נהגו על פי ההסכם עוד בטרם נרשם.
לאורך השנים פעלה הלשכה לייצג את הקבלנים, לקדם את ענייניהם ולהעניק לחבריה מענה בתחום יחסי העבודה הקיבוציים.
אנו מכבדים את ההליך המשפטי ואת החלטת בית הדין הארצי ונמשיך לפעול במסגרתו. אנו בטוחים כי בבית הדין האזורי נוכל להציג את מלוא העובדות והראיות הנוגעות לפעילות הלשכה מאז הקמתה, למערכת ההסכמים ולפעילות הקיבוצית שהתקיימה בפועל.
מבחינתנו, זהו צעד חשוב בדרך להכרה בזכותם של קבלנים להתאגד במסגרת ארגון המייצג אותם ופועל למענם”.
המחלוקת שעשויה להשפיע על קבלנים נוספים
במוקד ההליך עומדת שאלה בעלת משמעות כלכלית וארגונית לענף הבנייה: האם חברות קבלניות החברות בלשכת הקבלנים בישראל מחויבות לשלם דמי טיפול ארגוני מקצועי גם להתאחדות בוני הארץ, או שחברותן בארגון מעסיקים אחר עשויה להקנות להן פטור מהתשלום.
דמי טיפול ארגוני נגבים ממעסיקים שעליהם חלים הסדרים ענפיים, אף שאינם חברים בארגון המעסיקים הגובה את התשלום. התקנות מאפשרות, בתנאים מסוימים, להעניק פטור למעסיק החבר בארגון מעסיקים אחר.
שלוש החברות המערערות טענו כי חברותן בלשכת הקבלנים בישראל צריכה לפטור אותן מהתשלום להתאחדות בוני הארץ. השאלה שנותרה להכרעה היא האם לשכת הקבלנים אכן הייתה בתקופה הרלוונטית ארגון מעסיקים שפעל בפועל בתחום יחסי העבודה הקיבוציים, ולא רק גוף מקצועי המאגד קבלנים.
בית הדין האזורי הסתמך על אי רישום ההסכם
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את טענת הפטור וחייב את החברות בתשלום. בין הנימוקים לקביעה עמד העובדה שההסכם הקיבוצי הכללי שעליו הסתמכה לשכת הקבלנים לא הוגש לרישום.
בית הדין הארצי מצא קושי בהכרעה המבוססת על כך שההסכם לא הוגש לרישום, וקבע כי אין בעובדה זו לבדה כדי להכריע בשאלת זכאותן של החברות לפטור.
המשמעות היא שהבחינה המשפטית אינה יכולה להסתיים בשאלה אם ההסכם נרשם ובאיזה מועד. יש לבדוק את המציאות הארגונית בפועל, את השירותים שניתנו לחברות ואת פעילותה של הלשכה בתחום יחסי העבודה הקיבוציים.
בדיון השתתפו ממלא מקום נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט אילן איטח, והשופטות סיגל דוידוב מוטולה וחני אופק גנדלר, לצד נציגת הציבור מטעם העובדים ורדה אדוארדס ונציג הציבור מטעם המעסיקים שרון קיפר.
המבחן שיכריע את שאלת הפטור
בית הדין הארצי התווה מבחן משפטי בן שני שלבים בהתאם לתקנה 3(11) לתקנות דמי הטיפול הארגוני.
בשלב הראשון יידרשו שלוש החברות המערערות להוכיח כי לשכת הקבלנים בישראל הייתה ארגון מעסיקים בכל אחת מהשנים הרלוונטיות.
אם החברות יצליחו להוכיח זאת ביחס לשנה מסוימת, יעבור הנטל להתאחדות בוני הארץ. ההתאחדות תידרש להוכיח כי באותה שנה לשכת הקבלנים לא עסקה בפועל בטיפול ביחסי עבודה קיבוציים.
מדובר בנקודה משמעותית עבור המערערות. אם יוכח מעמדה של הלשכה כארגון מעסיקים, לא יהיה די בטענה שההסכם לא נרשם במועד. יהיה צורך לבחון את הפעילות שנעשתה הלכה למעשה.
בית הדין האזורי יוכל לבדוק מדוע ההסכם לא הוגש לרישום, האם הצדדים פעלו על פיו עוד לפני הרישום, כמה זמן חלף עד להגשתו ומה הייתה פעילות הלשכה עבור חבריה בתקופה שבמחלוקת.
בית הדין הארצי אף קבע כי ניתן להסתמך על ראיות משנים מאוחרות יותר, ככל שיש בהן כדי לשפוך אור על פעילותה של לשכת הקבלנים בשנים 2018 עד 2020.
החיוב בשנים המוקדמות נותר על כנו
לצד קבלת הערעור בחלקו, הוסכם כי עבור השנים 2014 עד 2017 ישולמו דמי הטיפול בהתאם לדין. כך גם בנוגע לתקופות שקדמו להצטרפותה של כל אחת מהחברות ללשכת הקבלנים.
לכן, הדיון המחודש אינו עוסק בכל החיובים שהוטלו על החברות, אלא בשנים 2018 עד 2020 ובתקופות שבהן החברות כבר היו קשורות ללשכה.
בית הדין הארצי לא קבע בשלב זה כי החברות זכאיות לפטור ולא ביטל באופן גורף את חובת התשלום. ההישג של המערערות הוא בכך שנפתחה בפניהן האפשרות להוכיח את הזכאות לפטור באמצעות ראיות על פעילותה האמיתית של לשכת הקבלנים.
מעבר ממבחן טכני לבחינת הפעילות בשטח
פסק הדין משנה את נקודת המבט על המחלוקת. במקום להעניק משקל מכריע לשאלת רישום ההסכם, הדיון יתמקד כעת במהות פעילותה של הלשכה.
בית הדין האזורי יצטרך לבחון אם לשכת הקבלנים פעלה כארגון מעסיקים, אם טיפלה ביחסי עבודה קיבוציים ואם השירותים שהעניקה לחברות מצדיקים את תחולת הפטור הקבוע בתקנות.
ההכרעה העתידית עשויה לחדד את הגבול שבין גוף מקצועי המאגד קבלנים לבין ארגון מעסיקים בעל פעילות ממשית בתחום יחסי העבודה. להבחנה הזאת עשויה להיות משמעות כספית ניכרת עבור החברות המעורבות בתיק, ובהמשך גם עבור קבלנים נוספים החברים בארגוני מעסיקים אחרים.
עם זאת, ההשלכות על חברות נוספות אינן אוטומטיות. כל מקרה יצטרך להיבחן לפי התקופה הרלוונטית, מועד ההצטרפות לארגון, פעילותו בפועל והתשתית הראייתית שתוצג בפני בית הדין.
הקרב המשפטי על עצם הפטור עדיין לא הסתיים, אך בעקבות פסק הדין הוא חוזר לבית הדין האזורי מנקודת פתיחה שונה: לא הרישום לבדו יכריע, אלא השאלה מה עשתה לשכת הקבלנים בפועל עבור חבריה.
