הנתונים נחשפים: איפה ההתחדשות העירונית פורחת – ולמה בדרום הכול עדיין תקוע

סקירה המבוססת על נתוני הלמ״ס לשנים 2024-2025 מציגה תמונה חדה: תל אביב עדיין מובילה במספר הדירות בהתחדשות עירונית, בת ים וגבעתיים מציגות שיעורים חריגים של בנייה במסגרת פינוי-בינוי ותמ״א 38, מחוז חיפה מזנק – ובערי הדרום נרשמות אלפי התחלות בנייה, אך כמעט ללא מימוש של התחדשות עירונית. בבאר שבע, בירת הנגב, הנתון הזה צריך להדליק נורה אדומה

התחדשות עירונית הפכה בשנים האחרונות לאחת המילים החשובות ביותר בשוק הנדל״ן הישראלי. היא אמורה לתת מענה למחסור בקרקע, לחזק מבנים ישנים, להוסיף ממ״דים, לחדש שכונות ותיקות ולהגדיל את היצע הדירות דווקא במקומות שבהם כבר קיימות תשתיות עירוניות.

אבל הנתונים החדשים חושפים תמונה הרבה פחות מאוזנת: ההתחדשות העירונית בישראל ממשיכה להתרכז בעיקר במרכז הארץ ובערים שבהן ערכי הקרקע גבוהים. מנגד, בערי הדרום והפריפריה, גם כאשר יש אלפי התחלות בנייה חדשות – כמעט אף אחת מהן אינה מגיעה מתוך פינוי-בינוי או תמ״א 38.

על פי סקירה המבוססת על נתוני הלמ״ס לשנים 2024-2025 שערך אתר ״מגדילים״ לקראת כנס הנדל״ן השנתי, תל אביב-יפו ממשיכה להוביל במספר הדירות שהחלו להיבנות במסגרת התחדשות עירונית. אחריה מדורגות פתח תקווה, ירושלים, בת ים ואשדוד. אך מאחורי החמישייה הזו מסתתרת תמונה מורכבת יותר: תל אביב אמנם בראש, אך נחלשת מעט; בת ים וגבעתיים הופכות לזירות לוהטות; מחוז חיפה מתחיל להתעורר; והדרום, למרות תנופת בנייה מרשימה, כמעט לא משתתף במשחק ההתחדשות.

תל אביב עדיין ראשונה – אבל הקצב נחלש

תל אביב-יפו מובילה את טבלת התחלות הבנייה בהתחדשות עירונית עם 4,134 יחידות דיור שהחלו להיבנות בשנת 2025 במסגרת פינוי-בינוי ותמ״א 38. מדובר בנתון עצום, המהווה 58.4% מכלל התחלות הבנייה בעיר.

כלומר, יותר ממחצית מהבנייה החדשה בתל אביב מגיעה מהתחדשות עירונית. בעיר שבה אין כמעט קרקעות פנויות משמעותיות, זהו לא נתון מפתיע. ההתחדשות העירונית היא למעשה אחד ממנועי הבנייה המרכזיים של העיר.

ועדיין, גם בתל אביב נרשמת ירידה. בשנת 2024 החלו להיבנות בעיר 4,334 יחידות דיור בהתחדשות עירונית, שהיוו 62.8% מסך התחלות הבנייה. בשנת 2025 נרשמה ירידה של כ-5% בהיקף התחלות הבנייה בתחום.

המשמעות היא שתל אביב אמנם עדיין מובילה במספרים מוחלטים, אך קצב המימוש אינו חסין. בעיר שבה הרישוי מורכב, ההתנגדויות רבות, מחירי הקרקע גבוהים והפרויקטים צפופים ומסובכים, גם שוק חזק יכול להיתקל בעיכובים.

פתח תקווה מתבססת כמעצמת התחדשות

במקום השני מדורגת פתח תקווה, עם 1,905 יחידות דיור שהחלו להיבנות בשנת 2025 במסגרת התחדשות עירונית. הנתון הזה מהווה 66.6% מכלל התחלות הבנייה בעיר, והוא משקף עלייה של כ-42% ביחס לשנת 2024.

פתח תקווה היא אחת הדוגמאות הבולטות לעיר שהופכת את ההתחדשות העירונית לכלי מרכזי בצמיחה שלה. היא קרובה לתל אביב, נהנית מביקושים חזקים, מחוברת לצירי תחבורה ותעסוקה, ומחזיקה מלאי גדול של שכונות ותיקות שמתאימות להתחדשות.

במונחים יזמיים, זו עיר עם משוואה כלכלית טובה: ערכי מכירה גבוהים מספיק, ביקוש יציב, ותשתית עירונית שמאפשרת לפרויקטים להתקדם. לכן לא מפתיע שהיא ממשיכה לטפס.

ירושלים במקום השלישי – אבל ההתחדשות אינה עיקר הבנייה

ירושלים מדורגת במקום השלישי עם 1,588 יחידות דיור בהתחדשות עירונית בשנת 2025. עם זאת, שיעורן מתוך כלל התחלות הבנייה בעיר עומד על 23.1% בלבד.

הנתון הזה מספר סיפור אחר. ירושלים בונה הרבה, אך ההתחדשות העירונית עדיין אינה מהווה את עיקר התחלות הבנייה שלה. בעיר יש תוכניות גדולות, מתחמים מורכבים וביקוש גבוה, אך גם מורכבות יוצאת דופן: טופוגרפיה, רגישויות קהילתיות, בעלויות מורכבות, תשתיות ותכנון עירוני צפוף.

לכן ירושלים נמצאת גבוה במספרים, אך פחות בולטת בשיעור ההתחדשות מתוך כלל הבנייה.

בת ים הופכת לשחקנית דרמטית

אחת הערים הבולטות ביותר בנתונים היא בת ים. בשנת 2025 החלו להיבנות בעיר 1,412 יחידות דיור במסגרת התחדשות עירונית – נתון המהווה כ-80.5% מכלל התחלות הבנייה בעיר. מדובר בגידול של כ-57% ביחס לשנת 2024.

בת ים היא דוגמה כמעט קלאסית לעיר שבה התחדשות עירונית הופכת לאסטרטגיית צמיחה מרכזית. העיר צפופה, ותיקה, קרובה מאוד לתל אביב, נהנית מביקוש גובר ומחזיקה מלאי גדול של מבנים ישנים. כאשר ערכי הקרקע עולים, ההתחדשות הופכת לכלי כמעט טבעי להמשך פיתוח.

המשמעות רחבה יותר ממספר הדירות. בת ים עוברת שינוי זהות: מעיר חוף ותיקה וצפופה, לעיר שבה מגדלים חדשים, עירוב שימושים, תחבורה ותהליכי התחדשות משנים אזורים שלמים.

גבעתיים מובילה בשיעור ההתחדשות

אם מסתכלים לא רק על מספר הדירות אלא על שיעור ההתחדשות מתוך כלל התחלות הבנייה, גבעתיים היא אחת הערים המרשימות ביותר. בשנת 2025 החלו להיבנות בה 706 יחידות דיור במסגרת התחדשות עירונית, שהן 92.3% מכלל התחלות הבנייה בעיר.

זה נתון חריג. הוא אומר שכמעט כל הבנייה החדשה בגבעתיים מגיעה מהתחדשות עירונית. בעיר צפופה, מבוקשת, ללא עתודות קרקע משמעותיות ובמרחק דקות מתל אביב, אין כמעט דרך אחרת להוסיף דירות.

גבעתיים מציגה את עתיד הערים הצפופות במרכז: לא עוד הרחבה החוצה, אלא בנייה מחדש פנימה.

אשדוד בחמישייה – אך עם ירידה חדה

אשדוד מדורגת במקום החמישי עם 736 יחידות דיור שהחלו להיבנות במסגרת התחדשות עירונית בשנת 2025. מדובר בכ-30.9% מכלל התחלות הבנייה בעיר.

עם זאת, בעיר נרשמה ירידה של כ-24% ביחס לשנת 2024, אז עמד מספר הדירות בהתחדשות עירונית על 965 יחידות דיור.

אשדוד נמצאת במצב מעניין: מצד אחד, היא עיר גדולה, מבוקשת, עם שכונות ותיקות ופוטנציאל אדיר להתחדשות. מצד שני, תנודות בקצב המימוש מלמדות שגם בעיר חזקה יחסית, ההתחדשות אינה תהליך אוטומטי. היא תלויה ברישוי, הסכמות דיירים, ליווי בנקאי, מדיניות עירונית ומצב השוק.

החמישייה השנייה: רעננה, חיפה, רמת גן וחולון

בחמישייה השנייה מופיעות ערים שמחדדות עוד יותר את מפת ההתחדשות.

רעננה רשמה 707 יחידות דיור בהתחדשות עירונית בשנת 2025, שהן 46.2% מכלל התחלות הבנייה בעיר. גבעתיים כאמור עם 706 יחידות דיור ונתח של 92.3%. חיפה עם 689 יחידות דיור, המהוות 42.8% מכלל התחלות הבנייה בעיר.

רמת גן, שבעבר נתפסה כאחת מבירות התמ״א 38, נמצאת רק במקום התשיעי עם 606 יחידות דיור בהתחדשות עירונית, וירידה של 26% ביחס לשנת 2024. חולון מדורגת במקום העשירי עם 535 יחידות דיור, שהן כ-55.4% מהתחלות הבנייה בעיר.

הנתון על רמת גן מעניין במיוחד. העיר הייתה שנים מזוהה עם תמ״א 38, אך המעבר לתכנון מתחמי, שינויי מדיניות, עומסי תשתית והקשחת גישות עירוניות משפיעים על הקצב. זהו סימן לכך ששוק ההתחדשות משתנה: פחות פרויקטים נקודתיים, יותר מתחמים גדולים – אבל גם יותר זמן עד ביצוע.

מחוז חיפה מתעורר

אחד השינויים הבולטים בנתונים מגיע ממחוז חיפה. בעיר חיפה עצמה נרשם זינוק של 64% בהתחלות הבנייה בהתחדשות עירונית בשנת 2025 לעומת 2024. טירת כרמל מציגה 271 יחידות דיור בהתחדשות עירונית לעומת 86 בלבד בשנה הקודמת, וקריית אתא רשמה 165 יחידות דיור בתחום, המהוות כרבע מהבנייה החדשה בעיר.

גם קריית מוצקין וקריית ביאליק רשמו כ-90 יחידות דיור כל אחת במסגרת התחדשות עירונית.

המשמעות היא שמפת ההתחדשות העירונית מתחילה להתרחב צפונה, לפחות בחלק מהערים. חיפה והקריות נהנות ממלאי גדול של מבנים ותיקים, קרבה לתעסוקה ולתחבורה, ופוטנציאל תכנוני משמעותי. אם הרשויות המקומיות יצליחו לקצר רישוי ולייצר ודאות תכנונית, מחוז חיפה עשוי להפוך לאחד ממוקדי הצמיחה הבאים של התחום.

הדרום בונה אלפי דירות – אבל כמעט בלי לחדש את השכונות הוותיקות

הנתון הדרמטי ביותר בסקירה אינו נמצא דווקא בצמרת הטבלה, אלא בתחתיתה הגיאוגרפית: בדרום נבנות אלפי דירות חדשות, אך כמעט אף אחת מהן אינה מגיעה ממסלול של התחדשות עירונית.

אופקים רשמה בשנת 2025 כ-2,346 התחלות בנייה כלליות, קריית גת עם 2,008 יחידות דיור ונתיבות עם 1,981 יחידות דיור. אלה מספרים משמעותיים מאוד שמלמדים על תנופת בנייה אמיתית בדרום. אלא שכל הבנייה הזו נשענת כמעט לחלוטין על קרקע פנויה, שכונות חדשות והרחבת גבולות הערים – ולא על חידוש של מבנים ותיקים, חיזוק בניינים ישנים או פינוי-בינוי.

גם אשקלון עם 646 יחידות דיור, אילת עם 425 יחידות דיור ודימונה עם 349 יחידות דיור מציגות תמונה דומה: בנייה חדשה יש, אבל התחדשות עירונית כמעט לא.

כלומר, הדרום צומח – אבל בעיקר החוצה. השכונות הוותיקות נשארות מאחור.

באר שבע: הנתון שצריך להדאיג את בירת הנגב

בתוך תמונת הדרום, באר שבע צריכה להטריד במיוחד. בשנת 2025 החלו להיבנות בעיר 666 יחידות דיור בלבד, ולפי הסקירה לא נרשם בה מימוש משמעותי של פרויקטים במסגרת פינוי-בינוי או תמ״א 38.

עבור עיר בגודל ובמעמד של באר שבע, זהו נתון שצריך להדליק נורה אדומה. באר שבע היא לא יישוב קטן בפריפריה. היא בירת הנגב, העיר המטרופולינית המרכזית של הדרום, עם אוניברסיטה, בית חולים, מוקדי תעסוקה, תחבורה, מסחר, תרבות ומוסדות ציבור אזוריים. דווקא עיר כזו אמורה להיות עוגן של התחדשות עירונית בדרום.

אבל בפועל, שכונות ותיקות רבות בעיר עדיין ממתינות למהפך. שכונות כמו ד׳, ג׳, י״א, אזורים ותיקים סביב הצירים הישנים, וחלקים נוספים בעיר כוללים מלאי גדול של בניינים ישנים, חלקם ללא ממ״דים, ללא מעליות, עם תשתיות ותיקות ועם פוטנציאל עירוני גדול שלא מתממש.

באר שבע זקוקה להתחדשות לא רק בגלל נדל״ן

בבאר שבע, ההתחדשות העירונית אינה רק עניין של תוספת דירות או שיפור חזותי. היא צורך חברתי, ביטחוני ועירוני.

במציאות הביטחונית של השנים האחרונות, ובעיקר אחרי מלחמת ״חרבות ברזל״, שאלת המיגון הפכה לסוגיה בסיסית. אלפי משפחות בדרום עדיין מתגוררות בבניינים ישנים ללא ממ״ד דירתי. במרכז הארץ, פרויקטים של פינוי-בינוי ותמ״א 38 מוסיפים מדי שנה אלפי דירות ממוגנות. בבאר שבע ובדרום, הפער בין הצורך לבין הביצוע בפועל עדיין גדול מאוד.

המשמעות היא שתושבים רבים ממשיכים לחיות בבניינים ישנים, בזמן שהבנייה החדשה מתרחשת בעיקר בשכונות חדשות ובקרקעות פנויות. כך נוצר מצב שבו העיר מתרחבת החוצה, אך חלקים ותיקים בתוכה נשארים באותו מצב: בניינים מיושנים, תשתיות עייפות, מחסור במיגון ופער הולך וגדל מול השכונות החדשות.

למה זה לא קורה בבאר שבע?

החסם המרכזי הוא כלכלי. בפרויקט פינוי-בינוי היזם צריך להרוס בניינים קיימים, לפנות דיירים, לשלם שכירות חלופית, לתכנן, לממן, לבנות דירות חדשות, להחזיר דירות משודרגות לדיירים הוותיקים ולמכור את יתר הדירות בשוק החופשי.

במרכז הארץ, מחירי הדירות הגבוהים מאפשרים במקרים רבים להפוך את המשוואה הזו לכלכלית. בבאר שבע, לעומת זאת, עלויות הבנייה, המימון, התכנון והביצוע אינן נמוכות באופן דרמטי מהמרכז – אבל מחירי המכירה נמוכים בהרבה.

התוצאה היא שפינוי-בינוי בבאר שבע דורש מכפילי דירות גבוהים מאוד, צפיפות משמעותית ולעיתים גם סיוע חיצוני כמו קרקע משלימה, מענקים, ערבויות או מנגנוני מימון ממשלתיים. בלי כלים כאלה, פרויקטים רבים נראים טוב במצגות, מקבלים כותרות יפות ולעיתים אף מגיעים לשלב החתמות דיירים – אך לא מתקדמים לשלב שבו עולים מנופים לשטח.

החתמות יש, ודאות אין

בבאר שבע קיימת בשנים האחרונות פעילות ערה של החתמות דיירים במתחמי התחדשות עירונית. תושבים בשכונות ותיקות מספרים על יזמים, מארגנים ונציגים שמגיעים לבניינים, מציגים הבטחות, מדברים על דירות חדשות, ממ״דים, מרפסות וחניות – אך במקרים רבים התהליך נתקע.

חלק מהמתחמים אינם מגיעים לרוב הדרוש. אחרים נתקעים במדיניות תכנונית, חוסר כדאיות כלכלית, בעיות רישוי או היעדר ליווי בנקאי. יש גם מתחמים שבהם התושבים חתמו בעבר מול גורמים שונים, אך לאחר זמן גילו שהפרויקט אינו מתקדם או שהגורם שהחתים כבר אינו מוביל מהלך ממשי.

לכן הנתונים של הלמ״ס חשובים כל כך: הם מזכירים שהמדד האמיתי אינו כמה מתחמים מדברים על התחדשות, אלא כמה דירות באמת החלו להיבנות במסגרת פינוי-בינוי או תמ״א.

באר שבע מול נתיבות, אופקים וקריית גת: תחרות אזורית לא פשוטה

היעדר ההתחדשות העירונית בבאר שבע בולט במיוחד מול תנופת הבנייה בערים הסמוכות. נתיבות, אופקים וקריית גת מצליחות לייצר אלפי יחידות דיור חדשות, בעיקר באמצעות קרקעות פנויות ושכונות חדשות.

בחלק מהמקרים הן גם נהנות מתדמית של עיר בצמיחה, מחירים נגישים יותר, ובערים מסוימות גם מהטבות מס שמגבירות את האטרקטיביות למשפחות צעירות.

באר שבע, לעומת זאת, נמצאת במצב מורכב: מצד אחד היא העיר המרכזית של הדרום, עם יתרונות מטרופוליניים מובהקים. מצד שני, היא מתחרה על אוכלוסייה צעירה וחזקה מול ערים שמציעות דירות חדשות, לעיתים במחירים נוחים יותר, ובחלק מהמקרים עם תמריצים כלכליים שאין לתושבי באר שבע.

במצב כזה, התחדשות עירונית הייתה יכולה להיות הכלי המרכזי של באר שבע לחזק את השכונות הוותיקות, להשאיר אוכלוסייה חזקה בתוך העיר, להוסיף ממ״דים, לשפר תשתיות ולייצר מוצר מגורים חדש בלב העיר הקיימת. בפועל, הכלי הזה עדיין לא מצליח לפרוץ.

הבעיה אינה רק של באר שבע – אלא של כל מדיניות ההתחדשות בפריפריה

הפער בין המרכז לדרום אינו מקרי. הוא חושף כשל עמוק במדיניות ההתחדשות העירונית בישראל. המודל הכלכלי הקיים עובד היטב יחסית במקומות שבהם הקרקע יקרה ומחירי הדירות גבוהים. הוא מתקשה מאוד לעבוד במקומות שבהם הצורך החברתי והביטחוני גדול – אבל ערכי הקרקע אינם מספיקים.

במילים אחרות: המדינה זקוקה להתחדשות עירונית דווקא בפריפריה, אבל הכלים הכלכליים שלה עדיין בנויים בעיקר לשוק המרכז.

כדי שהתחדשות עירונית תצא לפועל בבאר שבע, דימונה, אופקים, נתיבות, אשקלון ואילת, נדרשת מדיניות אחרת: סבסוד ישיר, קרקע משלימה, מענקי היתכנות, ערבויות מדינה, מסלולי מימון ייעודיים, קיצור רישוי, ודאות תכנונית ותמרוץ אמיתי ליזמים.

בלי זה, הדרום ימשיך לבנות שכונות חדשות – אבל לא יצליח לחדש את הישן.

גם בצפון התמונה מורכבת

הפער אינו ייחודי רק לדרום. גם בצפון, בערים כמו נוף הגליל עם 901 יחידות דיור, טבריה עם 749 יחידות דיור ועפולה עם 621 יחידות דיור, הבנייה החדשה מבוססת כמעט לחלוטין על קרקעות פנויות, ללא התחדשות של שכונות ומבנים ותיקים במהלך 2025.

אבל בדרום הפער צורם במיוחד בשל המציאות הביטחונית, הצורך בממ״דים, והפער בין תדמית הצמיחה של ערי הנגב לבין מצב השכונות הוותיקות.

הערים המובילות במימוש פרויקטים של התחדשות עירונית

בשנים 2024-2025 ( נתוני למ”ס )

יישוב	סה”כ התחלות בנייה 2024	פינוי בינוי ותמ”א 2024	שיעור תמ”א/פינוי 2024	סה”כ התחלות בנייה 2025	פינוי בינוי ותמ”א 2025	שיעור תמ”א/פינוי 2025
תל אביב -יפו	6,905	4,334	62.80%	7,074	4,134	58.40%
פתח תקווה	2,079	1,344	64.60%	2,859	1,905	66.60%
ירושלים	6,326	1,717	27.10%	6,869	1,588	23.10%
בת ים	1,534	900	58.70%	1,753	1,412	80.50%
אשדוד	2,104	965	45.90%	2,380	736	30.90%
רעננה	871	418	48.00%	1,530	707	46.20%
גבעתיים	117	101	86.30%	765	706	92.30%
חיפה	1,784	421	23.60%	1,608	689	42.80%
רמת גן	1,957	815	41.60%	2,910	606	20.80%
חולון	445	303	68.10%	966	535	55.40%

כרמלה קופר: ״החסמים עולים בשלב הרישוי והליווי הבנקאי״

כרמלה קופר, העורכת הראשית של אתר ״מגדילים״, מציינת כי ״המלחמה הדגישה את חשיבות ההתחדשות העירונית ככלי מרכזי ליצירת דירות ממוגנות, אך התקופה המאתגרת בענף הבנייה גורמת דווקא לעיכוב ביציאה לדרך של פרויקטים חדשים. לכן, אנו עדים לתופעה שלמרות העלייה בהתחלות הבנייה הכלליות, התחלות הבנייה בתחום ההתחדשות לא עולות ביחס דומה״.

לדבריה, ״ברמת התכנון מדי יום מאושרות תוכניות התחדשות חדשות, חלקן בהיקפים של אלפי יחידות דיור. החסמים עולים לרוב בשלב הרישוי והליווי הבנקאי. גם לערי הפריפריה טרם נמצא פתרון, ולמרות שברמת התכנון יש כבר תוכניות מאושרות של התחדשות גם בדרום הארץ וצפונה – המימוש בפועל עוד לא קורה״.

הדברים האלה מסבירים היטב את הפער בין הכותרות לבין המציאות. תוכניות יש. אישורים יש. דיבורים יש. אבל התחלות בנייה בפועל – בדרום כמעט ואין.

באר שבע צריכה להפוך את ההתחדשות העירונית למשימה מרכזית

עבור באר שבע, המשמעות ברורה: התחדשות עירונית אינה יכולה להישאר רק יוזמה של יזמים פרטיים. העירייה, מנהלת ההתחדשות העירונית, הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ומשרדי הממשלה חייבים לגבש תוכנית ביצועית למתחמים שבהם יש סיכוי אמיתי למימוש.

לא מספיק להכריז על מתחמים מועדפים. צריך לבחור אזורי עדיפות, להסדיר תשתיות, לייצר ודאות לגבי גובהי בנייה, צפיפות, שטחי ציבור, חניה, תחבורה ומוסדות חינוך – ובעיקר לוודא שהפרויקטים מסוגלים לקבל ליווי בנקאי ולצאת לדרך.

באר שבע לא צריכה עוד רשימה של תוכניות על הנייר. היא צריכה פרויקטים שמגיעים להריסה, לפינוי, לבנייה ולאכלוס.

הנתון שצריך להדליק נורה אדומה

כאשר בת ים מגיעה לכך שכ-80% מהתחלות הבנייה שלה הן בהתחדשות עירונית, וגבעתיים מגיעה ליותר מ-92%, בזמן שבבאר שבע אין כמעט מימוש בתחום – זהו לא רק פער נדל״ני. זהו פער עירוני, חברתי וביטחוני.

במרכז הארץ ההתחדשות העירונית מייצרת דירות חדשות בתוך העיר הקיימת. בדרום, הבנייה החדשה עדיין מתרחבת החוצה. אם המגמה הזו תימשך, השכונות החדשות ימשיכו לצמוח – אבל השכונות הוותיקות יישארו עם אותם בניינים, אותן תשתיות ואותו מחסור במיגון.

באר שבע, כעיר המרכזית של הנגב, חייבת להיות חלק ממפת ההתחדשות העירונית בישראל. לא בעוד עשור, אלא עכשיו.

איזו עיר מובילה בהתחדשות עירונית בשנת 2025?
תל אביב-יפו מובילה במספר הדירות שהחלו להיבנות במסגרת התחדשות עירונית, עם 4,134 יחידות דיור.

איזו עיר מובילה בשיעור ההתחדשות מתוך כלל הבנייה?
גבעתיים בולטת במיוחד עם 92.3% מהתחלות הבנייה בעיר במסגרת התחדשות עירונית.

איזו עיר רשמה זינוק משמעותי בהתחדשות עירונית?
בת ים רשמה גידול של כ-57% ביחס לשנת 2024, עם 1,412 יחידות דיור בהתחדשות עירונית בשנת 2025.

מה קורה בדרום?
בערי הדרום נרשמות אלפי התחלות בנייה חדשות, אך כמעט ללא התחלות בנייה במסגרת פינוי-בינוי או תמ״א 38.

מה המצב בבאר שבע?
באר שבע רשמה בשנת 2025 כ-666 התחלות בנייה כלליות, אך כמעט ללא מימוש משמעותי של התחדשות עירונית, למרות הצורך הגדול בשכונות הוותיקות.

למה התחדשות עירונית לא מתקדמת בדרום?
החסם המרכזי הוא כלכלי: מחירי המכירה בדרום נמוכים יותר, בעוד עלויות הבנייה, הפינוי, המימון והתכנון נותרות גבוהות. לכן נדרש סיוע ממשלתי וכלים משלימים.

הפער הגדול של שוק ההתחדשות

נתוני 2025 מציגים את ישראל בשתי מהירויות. במרכז, ההתחדשות העירונית היא כבר מנוע בנייה מרכזי. בתל אביב, פתח תקווה, בת ים, גבעתיים וחולון היא משנה אזורים שלמים ומייצרת אלפי דירות חדשות בתוך העיר הקיימת.

בדרום, לעומת זאת, המדינה עדיין בונה בעיקר על קרקעות חדשות. זו בנייה חשובה, אבל היא לא מחליפה את הצורך לחדש את השכונות הוותיקות, להוסיף ממ״דים, לחזק מבנים ולשדרג תשתיות קיימות.

אם מדינת ישראל רוצה התחדשות עירונית אמיתית ולא רק התחדשות באזורי ביקוש, היא חייבת לבנות מודל חדש לפריפריה. כזה שלא מחכה שערכי הקרקע יעשו את העבודה לבד, אלא מתערב, מסבסד, מייצר ודאות ומביא את המנופים גם למקומות שבהם הצורך הוא הגדול ביותר.

ובמקרה של באר שבע, השאלה כבר אינה אם צריך התחדשות עירונית.
השאלה היא למה היא עדיין לא מתחילה באמת.