מכרז רמ״י לבניית 244 יחידות דיור במתחם בית אשל, סמוך לשכונת הפארק בבאר שבע, נסגר ללא הצעות לאחר דחיות ושינוי ממחיר מטרה למכרז רגיל. הכישלון מצטרף למכרז שלא צלח בשכונת הרקפות ומחדד את מצבו המורכב של שוק הדירות החדשות בעיר
ניתוח נדל״ני עדכני
מכרז רשות מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון לבניית 244 יחידות דיור במתחם בית אשל בבאר שבע הסתיים השבוע ללא הצעות. אף יזם לא ניגש למכרז, למרות שמדובר בקרקע הסמוכה לשכונת הפארק, אחת השכונות החדשות והבולטות בעיר.
זהו לא מכרז שנכשל ביום אחד. ההליך פורסם לראשונה לפני כשבעה חודשים, נדחה מספר פעמים, החל כמכרז במסלול מחיר מטרה, ובהמשך שונה למכרז רגיל. גם לאחר השינוי הזה, שאמור היה לתת ליזמים גמישות גדולה יותר, השוק נשאר בחוץ.
המשמעות ברורה: היזמים לא השתכנעו שהמספרים עובדים.
תוכנית בית אשל אושרה לפני כשלוש שנים. היא מתוכננת ממערב לשכונת פארק הנחל, ומצפון לנחל באר שבע ולאתר הלאומי בית אשל.
התוכנית הכוללת מציעה הקמת שכונת מגורים חדשה עם 1,288 יחידות דיור, מתוכן 300 יחידות לדיור מיוחד. המכרז שנכשל כעת הוא שלב ראשון ומשמעותי בתוכה, שכלל שלושה מתחמים לבניית 244 דירות.
המכרז כלל שלושה מתחמים:
המתחם הראשון יועד ל-96 יחידות דיור בשטח של כ-8.6 דונם. מחיר המינימום לקרקע עמד על כ-206 אלף שקל, אך הוצאות הפיתוח והתשתיות עמדו על כ-28.1 מיליון שקל, לצד ערבות של כ-2.8 מיליון שקל.
המתחם השני יועד ל-104 יחידות דיור. מחיר המינימום עמד על כ-225 אלף שקל, אך הוצאות הפיתוח הגיעו לכ-41.9 מיליון שקל, עם ערבות של כ-4.19 מיליון שקל.
המתחם השלישי יועד ל-44 יחידות דיור. מחיר המינימום עמד על כ-94 אלף שקל, לצד הוצאות פיתוח של כ-15.8 מיליון שקל וערבות של כ-1.58 מיליון שקל.
כלומר, מחיר הקרקע עצמו לא היה בהכרח הבעיה המרכזית. הסיפור הגדול נמצא בהוצאות הפיתוח, בעלויות המימון, בקצב המכירות הצפוי ובשאלה האם יזם יכול להרוויח בפרויקט כזה בבאר שבע של 2026.
בית אשל לא לבד: גם הרקפות לא התרוממה
כישלון המכרז בבית אשל מצטרף לאיתות נוסף משוק הקרקעות בבאר שבע: מכרזים בשכונת הרקפות, שכללו מאות יחידות דיור בבנייה נמוכה יזמית ובבנייה רוויה, נסגרו גם הם ללא הצעות.
כאשר שני שיווקים שונים בעיר מסתיימים ללא מציעים, קשה להתייחס לכך כאל תקלה נקודתית. זה כבר סימן רחב יותר לשוק שנמצא בזהירות גבוהה.
היזמים מסתכלים על באר שבע, אבל לא בכל מחיר. הם בוחנים את עלויות הפיתוח, את קצב הרישוי, את מחירי המכירה, את התחרות מול ערים אחרות בדרום ואת מצב הרוכשים. אם אין ודאות מספקת, הם מעדיפים להמתין.
שוק הדירות החדשות בעיר נמצא בתקופה מורכבת
חשוב לדייק: באר שבע לא הפכה לעיר בלי ביקוש. היא עדיין העיר המרכזית של הדרום, עם אוניברסיטה, בית חולים, מוקדי תעסוקה, תחבורה, מסחר ושכונות חדשות שממשיכות למשוך משפחות צעירות ומשפרי דיור.
אבל שוק הדירות החדשות בעיר מורכב יותר מבעבר. רוכשים זהירים יותר, המשכנתאות עדיין מכבידות, וקבלנים נדרשים לעבוד קשה יותר כדי למכור. בחלק מהפרויקטים בעיר נראים מבצעי מימון, תנאי תשלום גמישים, הטבות, שדרוגים והנחות עקיפות.
במקביל, באר שבע מתמודדת עם תחרות אזורית חזקה. נתיבות, אופקים, קריית גת, ירוחם ודימונה משווקות אלפי דירות חדשות, לעיתים במחירים נגישים יותר ובחלק מהמקרים עם הטבות מס או סיפור צמיחה אגרסיבי. מצד שני, יישובי הלוויין כמו להבים, עומר ומיתר ממשיכים למשוך אוכלוסייה חזקה שמחפשת איכות חיים וצמודי קרקע.
בתווך הזה, באר שבע צריכה להציע ליזמים ולרוכשים יתרון ברור יותר: מחיר נכון, תשתיות, רישוי יעיל, ודאות תכנונית ופרויקטים שמסוגלים להימכר בקצב סביר.
למה המעבר ממחיר מטרה למכרז רגיל לא עזר?
המכרז התחיל כמחיר מטרה, ובהמשך שונה למכרז רגיל. לכאורה, שינוי כזה אמור להקל על היזמים, משום שהוא משאיר להם גמישות גדולה יותר במחירי המכירה.
אבל גם זה לא הספיק. המשמעות היא שהבעיה אינה רק במסלול המכרז. ייתכן שהשוק רואה בעיה עמוקה יותר בתמהיל הכולל: הוצאות הפיתוח, הערבויות, עלויות הבנייה, סביבת הריבית, קצב מכירות לא ודאי ותחרות חזקה מאוד בדרום.
במילים פשוטות: יזם לא ניגש למכרז רק כי הקרקע מעניינת. הוא ניגש רק אם הוא מאמין שהפרויקט כלכלי.
הקרקע המשלימה להתחדשות עירונית נשארת בסימן שאלה
לתוכנית בית אשל יש גם קשר חשוב להתחדשות עירונית בבאר שבע. במהלך הדיונים על הפקדת התוכנית העלתה הוועדה המחוזית דרום את הצורך לבחון הקצאת קרקע משלימה לטובת פרויקטים של התחדשות עירונית בעיר.
ההיגיון ברור: בבאר שבע יש שכונות ותיקות רבות שבהן קשה לקדם פינוי-בינוי בגלל חוסר כדאיות כלכלית. קרקע משלימה יכולה לאפשר ליזם לקבל זכויות נוספות במקום אחר, ובכך להפוך פרויקט התחדשות עירונית לכלכלי יותר.
אלא שכעת עולה שאלה לא פשוטה: אם הקרקע בבית אשל עצמה לא מצליחה למשוך יזמים, כיצד היא תוכל לשמש מנוף כלכלי אפקטיבי להתחדשות עירונית?
זו נקודה שצריכה להטריד גם את רמ״י, גם את משרד הבינוי והשיכון וגם את עיריית באר שבע. קרקע משלימה היא כלי חשוב, אבל רק אם היא באמת אטרקטיבית ומסוגלת לייצר ערך.
אי אפשר לשווק את באר שבע כמו את המרכז
כישלון המכרז בבית אשל, יחד עם הרקפות, הוא מסר ברור למדינה. באר שבע אינה תל אביב, פתח תקווה או בת ים. עלויות הבנייה והפיתוח אולי דומות בחלקן, אבל מחירי המכירה וקצב הביקוש שונים לגמרי.
לכן, שיווק קרקע בבאר שבע צריך להיות מותאם למציאות המקומית. ייתכן שנדרשת הפחתת עלויות פיתוח, חלוקה אחרת של המתחמים, שיווק מדורג, תנאי תשלום גמישים יותר, התאמת ערבויות או תמריצים שיקטינו את הסיכון היזמי.
פרסום חוזר של אותו מכרז באותם תנאים עלול להסתיים באותה תוצאה.
עבור באר שבע, מדובר בתמרור אזהרה. העיר רוצה להמשיך לצמוח, לחזק את שכונת הפארק, להרחיב את הפיתוח סביב נחל באר שבע ולמשוך אוכלוסייה חדשה. אבל אם יזמים לא ניגשים למכרזים, התוכניות נשארות על הנייר.
הבעיה אינה רק בית אשל. היא רחבה יותר: איך מייצרים בבאר שבע שוק דירות חדשות יציב, שמצד אחד מאפשר ליזמים להרוויח, ומצד שני מציע לרוכשים מחיר ותנאים שמתאימים לעיר ולכוח הקנייה המקומי.
באר שבע לא צריכה עוד תוכניות מאושרות שלא מתממשות. היא צריכה מכרזים שהשוק מאמין בהם.
השוק שלח מסר, עכשיו המדינה צריכה להגיב
כישלון מכרז בית אשל אינו אומר שבאר שבע אינה אטרקטיבית. הוא כן אומר שתנאי השיווק הנוכחיים לא הספיקו כדי לשכנע יזמים להיכנס.
במצב שבו גם הרקפות לא צלחה, ושוק הדירות החדשות בעיר מתקדם בזהירות, רמ״י ומשרד הבינוי והשיכון יצטרכו לעשות התאמות. באר שבע יכולה וצריכה להמשיך להתפתח, אבל זה יקרה רק אם הקרקע תשווק בתנאים שמתאימים למציאות הכלכלית של העיר.
כרגע, המסר של היזמים חד מאוד:
הפוטנציאל קיים – אבל המספרים עדיין לא עובדים.
